החלטה בתיק בר"ע 2108/06

1.      המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.2.06, בה נדחתה בקשתם להורות על ביטול עיקול שהוטל על דירתם.

2.      ב"כ המשיבה ביקש לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין שייפסקו במקרה בו תידחה הבקשה או הערעור, והסתמך בבקשתו על תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לפיה "עם הגשת בקשה לרשות ערעור, יפקיד המבקש ערבון או יתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור...".

3.      לטענת ב"כ המשיבה, החלטה על הפקדת ערובה הינה הכרחית, שכן המבקש חייב סכומי כסף ניכרים ואף קיים נגדו תיק איחוד בהוצאה לפועל, ולפיכך אם ייפסקו לחובתו הוצאות בהליך זה, קרוב לוודאי שהמבקש לא ישלמן והמשיבה לא תוכל לגבותן.

4.      ב"כ המבקשים מתנגד לבקשה ומבקש לפטור את המבקשים מהפקדת ערובה. לטענתו, המבקש הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, אשר חובותיו בתיק האיחוד עומדים על סך של כ-7,000,000 ש"ח, והמבקשת, אשתו, חולה במחלת לב, נכה בשיעור של 100%, ומתקיימת מקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. עוד טען, כי מצבם הכלכלי של המבקשים הינו קשה ביותר והם אינם מסוגלים להפקיד ערבות כספית, אשר משמעותה תהא נגיסה במקורות הכנסתם הדלים ממילא, אשר משמשים לתשלום חודשי לתיק האיחוד, לתשלום המשכנתא ולמחייתם הבסיסית. עוד הוסיף ב"כ המבקשים, כי סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים, בין היתר משום שמדובר בהחלטה שעניינה מימוש דירת מגוריהם, החלטה שאם תוצא אל הפועל משמעותה פינויים מביתם וזריקתם לרחוב חסרי כל. לשיטתו, על פי ההלכה הפסוקה שיקולים אלו מצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה.

5.      לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה ולפטור את המבקשים מהפקדת ערובה.

6.      סדרי הדין החלים בבקשות רשות ערעור ובערעורים על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, מוסדרים בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"). לפי תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל:

"בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין" (ההדגשה שלי - א.פ.).

מכאן, שחיוב המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בערעור על החלטה של ראש ההוצאה לפועל הוא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט שלערעור, וזאת בניגוד לחובת הפקדת ערבון או מתן ערובה עם הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט שלום, הקבועה בתקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי. במילים אחרות: תקנות ההוצאה לפועל אינן מתנות הגשת בקשת רשות ערעור, או הגשת ערעור, על החלטות ראש ההוצאה לפועל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, אלא על פי החלטת בית המשפט שלערעור (בר"ע (מחוזי י-ם) 815/05 בנק ירושלים בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2006(1) 4945 (2006); בש"א (מחוזי נצרת) 2885/05 כרסנטי נ' מכלוף, תק-מח 2005(4)          2438 (2005)). הבדל זה אינו ההבדל היחיד הקיים בין סדרי הדין החלים בענייני הוצאה לפועל לבין סדרי הדין האזרחיים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. כך למשל, החובה להגיש עיקרי טיעון אינה חלה בהליכי הוצאה לפועל (רע"א 6468/93 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בשארה, תק-על 94(1) 1227 (1994)); כמו כן, בירורם של ערעורים על החלטות וצווים של ראש ההוצאה לפועל הינו בדרך המרצה (תקנות 119(ה) ו-120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל), אשר שונה, בצורתה ובמהותה, מדרך הערעור הרגילה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. הבדל זה מאופיין בכך שהדיון בבקשת רשות ערעור, או בערעור, נערך על פי תצהיריהם של בעלי הדין ובכך שהדיון על דרך המרצה מחייב את בית המשפט שלערעור לשמוע את המבקש, ולא להסתפק ב"עיון" בבקשה ובתגובות הצד שכנגד (אלא אם הסכימו הצדדים אחרת), זאת בניגוד להסדר החל בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (רע"א 5252/93 פ.ר. המספק חיפה בע"מ נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ, תק-על 94(1) 130 (1994); ובכך שלא ניתן להגיש ערעור שכנגד לערעור המוגש על החלטת ראש ההוצאה לפועל (רע"א 7768/95 רוזנר נ' פי.אפ.איי אסטבלישמנט, פ"ד מט(5) 159, 161-162 (1996)).

7.      מהם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות? תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל שותקת בעניין זה.

נקודת המוצא היא, כי סכסוכים בין בעלי דין צריכים להיות מוכרעים לגופו של עניין, ומקורה בעיקרון המוכר בשם "זכות הגישה לערכאות". כבר נאמר, כי "יש לפרש בדרך דווקנית כל הוראה ה'מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל הדין לבית המשפט' (השוו בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ב"ש, פ"ד נה(3) 869)" (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 869 (2001)).

אכן, הפקדת ערובה נועדה להבטחת המשיבה, המוטרדת מדיון נוסף לפני ערכאת הערעור, שאם יידחה הערעור לא תצא נפסדת בשל חוסר יכולתה לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתה, אם ייפסקו, ותוכל להיפרע מהמבקשים ללא צורך בהליך נוסף ומסורבל (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 386 (1990); א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית-2003, סיגא הוצאה לאור, 502). מכאן, שלצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה יש להביא בחשבון, גם את מצבו הכלכלי של המערער ומידת היכולת לגבות ממנו את ההוצאות שייפסקו לחובתו. ברם, גם אם העירבון הינו בבחינת חגורת ביטחון שנועדה להגן על בעלי הדין האחרים, מגלם הוא סיכון על זכות הגישה לערכאות, ועל היכולת למצות זכויות, לרבות זכויות ערעוריות, עד תום, וזאת במיוחד מקום בו המערער הינו דל באמצעים. במקרה כזה, "הטלת ערבון יכולה להוביל בפועל למצב בו זכות הגישה תהיה בבחינת קישוט מאחז עיניים או מיתוס מוזהב, שיד המתדיין דל היכולת אינה משגת אותו" (ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 361, 363-364 (2001)).

8.      שיקול נוסף שיש להביא בחשבון במסגרת הדיון בבקשה להפקדת ערובה, הינו סיכויי הערעור, או בקשת רשות הערעור, להתקבל. בענייננו, על פי בקשת המשיבה, נדחה המועד להגשת תגובתה לגופה של בקשה עד לאחר מתן החלטה בבקשתה לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה. בהעדר תגובת המשיבה לגופו של עניין, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור נמוכים, כטענתה, באותה מידה שלא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים. מבלי להביע עמדה באשר לטענות המבקשים לגופו של עניין, דומה, כי יש ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט. התנאת בקשת רשות הערעור בהפקדת ערובה חרף מצבם הכלכלי הקשה, כפי שתואר לעיל, משמעה נעילת שערי בית המשפט, במידה שאינה סבירה ואינה הכרחית, בהינתן העובדה כי סיכויי הערעור, בשלב זה, מאוזנים (השווה: רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר, תק-על 2004(4) 51 (2004); וראה גם: בש"א 2885/05 הנ"ל, פס' 14 לפסק הדין).

9.      כאמור לעיל, ההחלטה עליה מבקשים המבקשים מתן רשות לערעור, הינה החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר דחה בקשתם להורות על ביטול עיקול שהוטל על דירת מגוריהם, אשר משועבדת במשכון לטובת "בנק לאומי למשכנתאות בע"מ" (להלן: "הבנק"). לטענת המבקשים, הטלת העיקול היא שגרמה לכך שהבנק פתח בהליכי מימוש המשכון על דירת המגורים, וזאת למרות שבין המבקשים לבין הבנק קיים הסדר תשלומים, בו עומדים המבקשים. במילים אחרות, טענות המבקשים העולות מבקשת רשות הערעור מופנות, במידה מסוימת, גם כלפי הבנק, וראוי לדעתי לצרפו כמשיב לבקשה, ולקבל תגובתו טרם הכרעה בה. בהעדר תגובתו של הבנק לא ניתן להעריך נכונה את סיכויי הבקשה להתקבל, וגם מטעם זה יש לדחותה.

10.  סוף דבר, הנני דוחה את הבקשה להורות למבקשים על הפקדת ערובה.

11.  המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' באייר תשס"ו (18 במאי 2006), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: